לא נכשלת בשיווק. פשוט לבשת חליפה של מישהי אחרת.

בס״ד

את יודעת בדיוק איך זה אמור להיראות.

יומן מלא בלקוחות שאת אשכרה מתרגשת לפגוש!

הכנסה שמגיעה מהשליחות שלך ב״ה, לא מעבודות מזדמנות או מלהתאים את עצמך לכל לקוחה פוטנציאלית. ואולי יותר מהכל – התחושה הזאת שאת סוף סוף עושה בעולם את מה שבאת לעשות…

ואת עובדת בשביל זה! באמת עובדת. שזה הכי מתסכל.

ופתאום היא קופצת לך בפיד.

המוצלחת הזאת.

היא בנתה משהו מדהים, תמיד מדברת בביטחון, מוכרת בקלות וגם נדיבה בצורה בלתי ניתנת לתיאור (אפילו קצת מחשידה!) ברמה שיש מצב שאפילו דיברתן מתישהו והיא ליטרלי סיפרה לך ״איך היא עשתה את זה״. שלב אחרי שלב, בלי להסתיר. ואת לקחת את זה, גמעת בשקיקה כל מילה ורצת ליישם. הכל. אחד לאחד לפי הספר, מהתורה שלה.

ולמרבה הפלא – שום דבר לא קורה.

ואז את כנראה מסיקה את הדבר היחיד שנשאר להסיק: שמשהו לא בסדר איתך.

אז וואלה לא אחותי, את בסדר גמור ומעבר!

והיום אני רוצה להציע לך זווית אחרת לגמרי.

מה אם התבנית ש״קנית״ מאותה מוצלחת היא בעצם חליפה?

חליפה שמישהי אחרת תפרה לעצמה – לפי המידות שלה, הגוף שלה, הסטייל, לפי איך שהיא מתהלכת בעולם?

אולי בגלל זה היא יושבת עליה בול? והכול הולך לה חלק? חשבת על זה?

אני שמחה שזה מתחיל להתיישב:)

כי זו בדיוק, בדיוק הסיבה שהיא לא מתאימה לך.

וזה בדיוק מה שאת מרגישה את זה כל הזמן, גם אם לא קראת לזה ככה.

את מושכת בכתפיים כדי שזה יישב טוב. השרוול ארוך מדי ומציק לך. זה נגרר לך ברצפה. את כל הזמן מסדרת את זה.

כל פוסט הוא מאבק, כל סרטון הוא הצגה וכל מכירה מרגישה כמו להיות מישהי אחרת לחמש דקות. וזו גם הסיבה שכשאת חוזרת הביתה מהקפה אחרי עוד יום עבודה לא מוצלח וסוגרת את הלפטופ שלך את ״מורידה אותה״ בהקלה ואומרת לעצמך שמשהו אצלך ״לא עובד״/ ״דפוק״.

לא, יקרה. זו פשוט לא החליפה שלך.

ואני לא אומרת את זה כדי לנחם אותך. אני אומרת את זה כי זו האמת וזה ההבדל בין עוד שנה של מאמץ לבין השנה שבה זה סוף סוף זז אצלך.

אישה שחושבת שהיא לא טובה בשיווק הולכת לקנות עוד קורס בתחום. אישה שמבינה שהחליפה שלבשה על עצמה פשוט לא במידה שלה – הולכת לתפור אחת.

וזה מה שאני עושה. אני תופרת חליפות.

זה מתחיל מהפנים אל החוץ, לא מהקאנבה.

מי את? מה חשוב לך? מה עוצר אותך באמת? ואיזה עסק בכלל מתאים לחיים שאת רוצה לחיות? ומשם יוצא החוצה: מה את מוכרת? למי? בכמה? באיזה קול? ומה את עושה מחר בבוקר?

אין רוח בלי חומר, ואין חומר בלי רוח. שניהם, יחד.

ואני אגיד לך גם מה אני לא מבטיחה: סכומים. לא תשמעי ממני ״פי שניים בשלושה חודשים״, כי מי שאומר לך את זה לא יודע. מה שאני כן מבטיחה זה שתפסיקי להסתתר, ותדעי מה את עושה, למה, ואיך. אח״כ נגיע גם למספרים.

אם קראת את זה ומשהו דגדג לך בבטן – יש לי שאלון קצר שעושה סדר בדיוק בנקודה הזאת. שלוש דקות, במתנה, ובסוף את מקבלת תמונת מצב אמיתית של איפה את תקועה.

מאמינה בך! עדן.